פסק-דין בתיק עת"מ 218-03

המחלוקת

1.         העותרת 2 (להלן - העותרת) היא אלמנתו של העותר 1, נכה צה"ל. הוא הלך לעולמו בשנת 2006 (במהלך ההתדיינות בעתירה זו). בעת הרלוונטית החזיקו העותרים בשני נכסי מקרקעין בנצרת עילית, ששימשו בתי עסק, האחד ברחוב בעבודה והאחר ברחוב הפריון.

2.         בין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת באשר לחבות העותרים לשלם ארנונה על הנכסים הללו.

באשר לנכס שברחוב העבודה טענו העותרים, כי בעת הרלוונטית (1994-1999) היה הנכס מושכר לאחרים, הודעה על השכירות ניתנה למשיבה, ומכל מקום השוכרים שילמו את הארנונה בה הם חייבים. ביחס לנכס שברחוב הפריון ביקשו העותרים להכיר בהנחה המגיעה להם בשל היות המנוח נכה צה"ל.

הנכס ברחוב העבודה

3.         סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) מורה כך:

נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו...

4.         כאמור, המחלוקת בין בעלי הדין ביחס לנכס שברחוב העבודה נסבה סביב השאלה האם הושכר הנכס, ואם נתנו העותרים הודעה על השכירות למשיבה.

5.         לפי שהוכח לפניי מתוך תצהירה של העותרת, הושכר הנכס לשוכרים אחדים בתקופה הרלוונטית. המחלוקת בין בעלי הדין נתונה ביחס לתקופה שמשנת 1994 עד שנת 1999, שאז היה הנכס מושכר לזיאד אבו אלענג'. נותרה, אם כן, המחלוקת ביחס לשאלה, האם ניתנה על השכירות הודעה למשיבה.

6.         בידי העותרים לא עלה להציג בפניי את הודעתם הכתובה למשיבה אודות השכירות. יחד עם זאת הציגו בפניי העותרים מסמכים אחדים, מהם עולה כי המשיבה קיבלה מהעותרים הודעה כאמור, ומכל מקום היא ידעה אודות השכירות בעת הרלוונטית.

7.         במכתבה של העותרת למשיבה מיום 11.12.1997 היא מתארת, כי עוד בשנת 1995 מסרה למשיבה הסכם [שכירות] והודעה כי הנכס מוחזק על ידי זיאד [אבו אל נעג']. היא תוהה, על כן, מדוע המשיבה ממשיכה להפנות אליה דרישות תשלום בנוגע לנכס, ומבקשת כי רישומי המשיבה יתוקנו בהתאם.

            תשובה של המשיבה למכתב זה לא הונחה לפניי, לבד ממכתב משנת 2001, בו נאמר כי לתקופה המדוברת חל החוב על העותרים. עם זאת, מתוך מסמך מחודש מרץ 1997 של המשיבה ניתן לראות, כי אבו אל נעג' החזיק בנכס, משמע המשיבה ידעה אודות השכירות. במסמך זה ניתן לראות משום חיזוק לטענת העותרת (בעדותה לפניי, כמו גם במכתבה הנ"ל משנת 1997), לפיה ניתנה למשיבה הודעה אודות השכירות. חיזוק נוסף ניתן לראות בדף חשבון של המשיבה מיום 22.11.2001, בו חויב אבו אל נעג' במס שלטים. אמנם אפשר, שדרישה למס שלטים לא תהא קשורה להחזקה בנכס, אלא שיש במסמך זה, בכל זאת, כדי לחזק כאמור את הטענה בדבר החזקתו בנכס, שהרי סביר יותר, כי אבו אל נעג' יניח שלט על נכס בו הוא מחזיק. מכל מקום, את המסמך יש לראות כחלק ממכלול של מסמכים (כשהם משתלבים בעדותה של העותרת אודות השכירות), ומכל אלה ניתן להסיק, כי המשיבה ידעה אודות השכירות, ידיעה שבאה לה מתוך הודעתה של העותרת למשיבה, כעולה ממכתבה משנת 1997. ונוסף על כל אלה ראינו את תצהירו של אבו אל נעג', ממנו עולה כי הוא חויב בתשלום חשבון מים וכד' בתקופה הרלוונטית. הוא מוסיף עוד ומצהיר, כי בשנת 1997 ערכה המשיבה סקר על מנת לבחון את שטח המבנה בו הוא מחזיק (לצרכי ארנונה), וגם מכך ניתן ללמוד על ידיעתה של המשיבה אודות החזקתו של אבו אל נעג' בנכס.

8.         אגב כך אציין, כי לא קיבלתי את טענת המשיבה, כאילו חיובו של אבו אל נעג' התייחס רק למבנים, אותם הוא שכר מחברת מבני תעשיה. מתצהירו של אבו אל נעג' עולה, כי הוא חויב על ידי העיריה על כלל המבנים בהם החזיק, משמע הנכס ששכר ממבני תעשיה, והנכס שנשכר מהעותרים (נכסים הצמודים זה לזה).

9.         מכל האמור עד כה הנני מסיק, כאמור, כי הנכס שברחוב העבודה הושכר בשנים הרלוונטיות לזיאד אבו אל נעג', והודעה על השכירות ניתנה למשיבה. הואיל וכך, העותרים אינם חייבים בתשלום ארנונה, מים וכד' בעד הנכס לתקופה הרלוונטית, ואת דרישתם עליהם להפנות לאבו אל נעג' הנ"ל. על כך אוסיף, כי תצהירו של אבו אל נעג' ניתן כבר השנת 2003, משמע היה בידי המשיבה לתובעו מעת שאישר כי הוא שהחזיק בנכס. היא לא עשתה כן, כי אם עמדה על דרישתה מהעותרים, ולכך לא יכולתי לראות כל הסבר סביר.

10.        בשולי הדברים אציין, כי המשיבה חייבה את העותרים גם עבור השנים 2000-2001, משמע עד שהנכס הועבר לשוכר הבא (מר ונונו). טענה זו אין בידי לקבל, ולו משום שאת הדרישה יש להפנות לאבו אל נעג', כל עוד לא הודע למשיבה על החלפת השכירות.

11.        סיכומה של סוגיה, בגין הנכס ברחוב העבודה אין העותרים חייבים למשיבה דבר.

הנכס ברחוב הפריון

12.        ביחס לנכס שברחוב הפריון טענו העותרים לפטור המגיע להם בשל נכותו של המנוח. טענה זו נסמכה על סעיף 3(2) לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), התשי"ג-1953 (להלן - חוק הפטור), המעניק פטור של שני שלישים מחוב הארנונה לנכה דוגמת המנוח. המחלוקת בין בעלי הדין התמקדה בשעתה בשאלה, באילו סוגי נכסים עשוי הנכה ליהנות מן הפטור, כאשר המשיבה סברה, כי הוראות חוק הפטור חלות על דירת מגורים ועל בית עסק המופעל בדירת מגורים, אך לא על נכס המשמש כבית עסק גרידא, כזה שלא נעשה בו כל שימוש למגורים, דוגמת הנכסים בהם החזיקו העותרים.

13.        בראשית התבררה העתירה בפני כב' השופט ה' ח'טיב, וזה קיבל את עמדת המשיבה ודחה את העתירה. על פסק הדין הוגש ערעור, שנתקבל על ידי בית המשפט העליון שקבע, כי "...הפטור מתשלום הארנונה המוקנה לפי סעיפים 3 ו-2 חל על נכסים עסקיים באשר הם, בין אם מדובר בנכסים הפועלים מתוך דירות מגורים ובין אם לאו." בהמשך למסקנה זו קבע בית העליון, כי "הנכסים העסקיים שהחזיקו העותרים נכנסים לגדר תחולת חוק הפטור".

14.        לאחר שפסק כך בית המשפט העליון, נותרה לדיון השאלה, אליה לא נדרש בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח'טיב), האם חל בעניינם של העותרים סעיף 6א לחוק הפטור, השולל את הפטור החלקי מתשלום הארנונה ממי ששילם מקדמות בשנת הכספים הרלוונטית. כיוון שלא נקבעו בפסק הדין הראשון ממצאים בשאלה זו, כמו גם ב"... סוגיות עובדתיות נוספות הנחוצות להכרעה בהליך דנא...", כגון ביחס ל"יתרת החוב הנטענת של העותרים לעירייה", ומי נכנס לנעליו של המנוח לאחר פטירתו, ציווה בית המשפט העליון על החזרת העניין לבית משפט זה, להשלמת בירורה של המחלוקת.

15.        משחזר העניין לבית המשפט המחוזי, הועברה העתירה לטיפולי, כיוון שבינתיים פרש כב' השופט ח'טיב מכס השיפוט.

16.        סעיף 6א לחוק הפטור קובע בזו הלשון: